פה היה פעם פוסט. והוא היה ארוך וזועם ועצבני. הוא היה חריף ושנון. זה היה מסוג הפוסטים שמעוררים מחלוקות חברתיות, מעלים נושאים שברומו של עולם לסדר היום הציבורי. הבלוגוספירה הייתה רועשת שבועות מהפוסט ז”ל. גלים של הפוסט הזה היו גולשים מהרשת ומתרסקים על העולם החיצון בסערה. אחריו שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה.

אבל אז […]

קיבלתי מתנה. בהיותי בנאדם נורמלי לחלוטין אמרתי “תודה” חמש מאות פעם, תפסתי את זה חזק וברחתי לפני שמישהו ישים לב מה קרה וייקח את זה ממני. רק אח”כ הסתכלתי טוב כדי לראות מה זה בכלל, ואז גיליתי שנתנו לי את אחת מסדנאות ה”בואו לפתור את כל הבעיות שלכם בחיים בחמישה ימים” האלה - מבודדים אתכם […]

הגעתי למצב של אנורקסיה חלקית: אני מסתכלת במראה ונגעלת מהיצור השמן שעומד שם, אבל את החלק של הלהרעיב את עצמי אני עוד לא מצליחה לעשות.

הבנתי פתאום שלעולם לא יגיע היום שבו אני אוכל לאכול את כל מה שאני רוצה. תמיד תהיה לי נטייה להשמנה, אני תמיד אצטרך לחלום על שוקולד ולאכול דברים בריאים שאני שונאת, […]

פעם נשים היו צריכות להיות בתולות עד החתונה. פעם גם היו מסתובבים בטוגות וסוקלים אנשים בכיכר העיר, אז מה? היום אנחנו חיים בעולם מתקדם ומתוקן, ומי שתכריז על שאיפות לחכות עד החתונה (דונה מ”בברלי הילס 90210″ קופצת לי לראש. איזה דוגמה מגעילה) יצחקו עליה. בחברה שבה אני חיה, שלא יהיו לך חיי מין פעילים זה […]

כשהייתי בתיכון קמתי בוקר אחד וראיתי הכל כפול. לא יכולתי להחליט איזה מבין שני התיקים שנראים אותו דבר הוא האמיתי, איזה מבין שתי האמהות הזהות מדברת אלי, מאיזה מהספות להיזהר כדי לא להיתקל בה. זה הצחיק אותי נורא. תמיד אמרתי שילדים הם מפגרים. אמא שלי הסכימה שאני יכולה ללכת לרופא שיסדר לי משקפיים במקום לבית […]

לכבוד הדיאטה החדשה שלי הלכתי לאכול סלט. תנו לי לנסח את זה מחדש: לכבוד העובדה שאתמול אכלתי פונדנט שוקולד שלם עם שני כדורי גלידה ופצפוצים, ובגלל רגשות האשמה הפולניים שהופיעו מיד אח”כ, גררתי את עצמי בחוסר רצון לאכול משהו שקצת פחות דומה לשומן טהור.

כמובן שעל לעשות לעצמי אוכל אין מה לדבר. המקרר שלי מכיל בעיקר […]

פתחתי את הבלוג הזה לפני כמה חודשים, בלי לדעת יותר מדי מה יקרה ברגע שאני אתחיל לשפוך את כל הג’יפה הפנימית שלי על העולם התמים. ויצא שאני די מרוצה מעצמי ומהיכולת שלי לחבר ביחד משפטים הגיוניים. ואולי באמת מרגישים יותר טוב כשלא שומרים הכל בבטן, כמו שכל הקלישאות תמיד טענו. בסוף אני עוד אפסיק לשחות […]

שוכבת על הגב. עצלנות היא מצב הצבירה הקבוע שלי, אבל הפעם אני סתם מרוצה מהחיים. המיטה שלי היא אי של ניקיון צהוב (כן, צהוב. אני אוהבת צהוב) בתוך ים של שקיות, ארגזים ושברי טיח. מצאתי את המקום האידאלי למיטה - בדיוק מתחת לחלון הגדול, ככה שאפשר לשכב על הגב ולראות את השמיים. הדרך המושלמת להירדם.

מצאתי […]

לסדרה “החברים של נאור” כנראה חסרים חברים. למרות כל האהבה (או יותר נכון, ההתמכרות) שלי לטלוויזיה, אף פעם לא יצא לי לראות את הסדרה. הם כנראה החליטו בתגובה שחוסר ההערצה הזה לא מקובל, ושאסור לתת לי להמשיך בקיומי חסר הנאורות (משחק מילים קטן. לא יכולתי להתאפק). אז עכשיו כשהם מצלמים עונה חדשה, הם טורחים לעשות […]

“תכירי” אומר השותף החדש שלי בחיוך תמים “אלה האחים שלי”. לדירה נכנסים בסלואו-מושן, כאילו ירדו עכשיו ממסלול הדוגמנות של טימברלנד, 4 בחורים, כל אחד יותר גבוה, שרירי וחמוד מהשני. אני עומדת בפתח החדר שלי בפיג’מה ישנה ושיער מבולגן, ומנסה ללא הצלחה להיראות כמו בחורה. הם עוברים על פני אחד אחד, אומרים שלום, עושים את עצמם […]