greentul - אני מתאמנת על זה. יום אחד אני אחזור לייבש את הכינרת.

דוד - אבל אם נחמד לך במקלחת ואתה נשאר הרבה, אז למה אתה תמיד דוחה את זה למחר?

אני מכור למקלחות,אני שוחה,אוהב את הים,החופשה האידיאלית בשבילי היא בטן-גב באיזה אי וקראתי את מובי דיק.
אבל אני לא אוהב מוזיקה ים-תיכונית ולא נהניתי מטיטאניק.
מענין.

כל מה שאני קראתי זה “בלה-בלה-בלה היינו מתקלחות ביחד - אחת מסתבנת והשניה שוטפת בלה-בלה-בלה”.
קוראי הבלוג (טוב נו, רק אני) דורשים לדעת מה עוד הלך שם. רצוי עם תמונות.

בכל יום בדרכי לעבודה, אני עוברת על יד איזו מיני-מזרקה שנמצאת לה ברחוב לנוי, ופשוט בוהה במים הזורמים. לא פעם ולא פעמיים תיכננתי לקפוץ פנימה ולהשתכשך קצת. אני עם לירון - אין כמו מים. אפילו צמד המילים “מפל מים” מסוגל להביא אותי לסף אורגזמה. *עיניים מצועפות*

ואנדר ולירון - אני לגמרי אתכם, אתם יודעים - כל פעם שאני רואה מים (וגם שומעת) זה אושר מוחלט. בגלל זה מעציב אותי עניין המקלחות, אבל אני עובדת על להשתפר, בחיי.

הורסת שמחות.

מלקיאדס - אתה לא מרגיש שאתה מידרדר לפשע כשאתה עושה מקלחות ארוכות? לי יש רגשות אשם רציניים.

או לשתות רק קולה

לימור - מים שורפים בקיץ הישראלי? חולת נפש. ולחפוף כל יום זה לא אמור להיות כל כך בריא לשיער, לפחות ככה טוען הספר שלי.

נקודה רגישה, מקלחות חמות. אני חושבת שאם מישהו מתעקש לחפש את המקום בו אני פוגשת את הקלישאה המגדרית זה ברגע שבו מים-מחוממים-אל-סף-הכאב פוגעים לי בעור, והפעם הבאה שבה אני בהכרה מלאה תהיה עשר דקות אחר כך, וגם אז צריך שפכטל להוריד לי את החיוך מהפרצוף. ואז למדתי שיש בעולם שלל סבונים בריחות טעימים של מנגו, או דבש, או שוקולד, שלא לדבר על האפשרות להוסיף גם איזה נר או שניים, ומבחינתי - אפשר לעבור לחיות במקלחת, וכל העולם שבחוץ הוא סוג של הסחת דעת מהדברים החשובים באמת.
חבל (או מזל, אולי) שהאשמה של דור שגדל על “חבל על כל טיפה” לא מאפשרת לי להישאר שם וזהו. כל כך הרבה יותר נחמד שם מאשר בחוץ.

אני אמרתי פצ’ולי? שוקולד, דבש, מנגו…
השמועות אומרות שדי משעשע לראות אותי עוברת על כל הסבונים בסביבה (שמאורנבים, כמובן) עד שאני מוצאת אחד שעושה אותי רעבה מרוב שהוא מריח טעים, וחוזרת איתו הביתה. ואז אני יוצאת מהמקלחות שלי לא רק מעלה אדים ומאושרת להפליא, אלא גם מורעבת למדי.